מה הקשר בין אורחים בלתי קרואים לרגשות שלך?

הרגשות הם רק אורחים הבאים לבקר, תנו להם לבוא וללכת … תנו להם לזרום.

בואו נתייחס לרגשות כמו אל אורחים, חלק קרואים ואהובים יותר, אחרים קרואים פחות ויש כאלו מהם אנחנו בכלל מנסים להימנע. לא רוצים להיפגש איתם, אבל בשל טעמים כאלו ואחרים, אנו מאפשרים להם מדי פעם להגיע לבקר אותנו.

לעתים קרובות מה שאנחנו רוצים לעשות הוא לשלוט ברגשות שלנו, אך בעיצומו של רצון שליטה זה, נולדות ההכחשה וההתנגדות, מה שמוביל לסבל עצמי.

הרגשות הם התגובה של הגוף שלנו למחשבות שלנו, דבר שהוא מאוד שימושי כדי לדעת לאיזה כיוון נושבת רוח המחשבה שלנו.

אם אנו חשים רגשות לא נעימים, עלינו לבחון את המחשבות שלנו.

מאחר ואנחנו מתדלקים את מה שגורם לנו אי נוחות, שגורם לנו להרגיש רע, עלינו ללמוד לאפשר למחשבות הללו לזרום מבלי להתמקד בהן באופן מלא.

הרגשות שלנו הם תוצר של המוח שלנו, הם פועלים באופן דומה למחשבות שלנו, הם בלתי ניתנים להפרדה.

פראניק הילינד - אלונה בן ארי

אם אני נותנת כח רב לרגש מסוים, הוא יתרחב ויתעצם, הוא יהפוך להיות יותר ויותר בולט ודומיננטי, בין אם הוא מקדם או מעכב אותי. תחת אותה תוכנית, הוא יעלה תחושות בגוף שלי בעלות אותו אופי ועם אותה קונוטציה.

הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות עם הרגשות שלנו הוא לא להדחיק אותם או לנסות לשלוט בהם, הוא פשוט לתת להם לזרום, להרגיש אותם, להיות מודעים לנוכחותם, להרגיש את התחושות מבלי להילחם בהם.

באותו האופן שבו אפשרנו להם להיכנס נאפשר להם לצאת.

נתייחס אל הרגשות כמו אל אורחים, חלקם אהובים ורצויים יותר, מחלקם לרב אנו מעדיפים להימנע, אך בשל טעמים כאלו ואחרים, אנו מארחים אותם.

זה נשמע קצת מופרך, אבל חשוב להבין שהרגשות לכשעצמם לא יפגעו בנו.

זה כאילו מישהו בלתי רצוי נכנס אלינו הביתה, אנחנו חשים ביטחון מלא כי כפי שהוא בא הוא גם ילך, ולא עושים מזה עניין גדול.
אך, אם לא נאפשר לו להיכנס הוא לא יפסיק לדפוק על דלתנו, בזמן שאנחנו ננסה להתחבא מצדה השני של הדלת, ננעל אותה, נגיף את החלונות, נהיה בשקט, כדי שהוא יחשוב שאין אף אחד בבית. גם אם נדחוף אותו החוצה בכח, נרדוף אחריו ונצעק עליו שלא יבוא לכאן יותר לעולם! הוא יגזול מאתנו אנרגיה מיותרת ותשומת לב לה הוא כלל אינו ראוי.

בוא נשאיר את הדלת פתוחה כדי שמה שצריך להיכנס ולצאת אכן יכנס ויצא, בלי להשפיע עלינו יותר מדי. אם אנחנו מרגישים עצובים, נכיר בנוכחות של העצב, נאפשר לו להיות, לא נזין אותו, לא ניתן לו במה, ומבלי לשים לב הוא ילך.אל לנו להזין את הפחדים והחרדות שלנו ובטח שלא ליפול למשחק הבלתי נעים של שליטה, דיכוי והכחשה.הרגשות הם בעלי בריתנו, הם עוזרים לנו לכוון את המחשבות שלנו.

חשוב לתת להם את ההכרה והמקום המגיעים להם בחיינו, זה יאפשר לנו להרגיש, להכיר את עצמנו ולזרום עם החיים.