“אשמה מעולם לא הייתה הגיונית; היא מעוותת ומשחיתה את כל הסמכויות והכוחות של הנפש האנושית; מונעת את החופש מההגיון ומותירה אותו מבולבל”. אדמונד ברק

אשמה היא אחת התחושות הנפוצות ביותר. היא גומרת שוחקת ומזיקה באופן משמעותי לההערכה העצמית.

כולנו הרגשנו אשמים יותר מפעם אחת.

אשמה מתעוררת כאשר אנו חושבים שעשינו משהו לא בסדר.

או כאשר אנחנו חושבים שאנחנו צריכים לעשות משהו ולא ביצענו אותו הלכה למעשה.

ניתן להתייחס לשני סוגי אשמה:

אשמה חיובית. כזו אשר עוזרת לנו להבין שאנו פועלים לא כשורה, מאפשרת לנו לנתח ולתקן את התנהגותנו וללמוד ממה שקרה. במקרה זה יותר מדיבורים על אשמה, מדובר על לקיחת אחריות.

אשמה שלילית. היא אחת שמובילה אותנו לחשוב שוב ושוב על מה השתבש ואיך ההתנהגות שלנו משקפת עד כמה אנחנו לא בסדר, חסרי אחריות, לא מספיק טובים, בלתי ראויים וכו’.

אנו מרגישים רע מאוד, אבל אנחנו לא עושים דבר בנדון.

אנו זוכרים, משחזרים וחיים מחדש את הארוע שוב ושוב ובכל פעם אנחנו פוגעים ומנמיכים עוד יותר את הערכתנו העצמית.

בכל פעם שאנחנו משחזרים את הארוע אנחנו יוצרים לעצמנו בית משפט, בו אנחנו מגלמים את הנאשם, התובע, השופט ואם מתחשק לנו להפוך את הסיטואציה לדרמטית יותר, אז יש גם חבר מושבעים (גם שם אנו מגלמים הדמות המרכזית).

כמובן שכל פעם הנאשם (אנחנו) מואשם בחומרה והשופט (אנחנו) גוזר את העונש שוב ושוב.

סוג זה של אשמה הוא:

  1. חסר תועלת
  2. פוגע בבריאות הגופנית והרגשית שלנו
  3. משתק אותנו
  4. גורם לעיוורון. העולם נראה אפל ומוצף באשמה.

 

איך נדע אם רגשות האשמה פוגעים בנו?

הנה כמה מהסימנים המאותתים לנו כי איננו מנהלים את רגשות האשם כראוי:

סימנים גופניים (לחץ בחזה, כאבי בטן, כאבי ראש, כאבי גב)

אותות רגשיים (עצבנות, אי שקט, תוקפנות, עצבנות)

אותות נפשיים (מחשבות של אשמה עצמית וגינוי עצמי)

כמו כל רגש, האשמה היא תוצאה של הערכים והנורמות לפיהם אנו מתנהלים.