אנחנו לא רוצים להיות מאושרים

“אנחנו לא רוצים להיות מאושרים ללא תנאי.” אנחנו רוצים משהו אחר.

אנו מוכנים להיות מאושרים כל עוד יש לנו דבר זה או אחר, אנו נמצאים ליד אדם מסוים, או לפחות, מתקיימים כמה תנאים שנחשבים בעיננו כחיוניים עבורנו. אם האושר שלנו היה תלוי בשחרור הכל, אבל לגמרי הכל, היינו נשארים ללא בעיות, ללא תלות, ללא רגשות של קורבנות או של מושיעים.

כמה היינו מוכנים להיות מאושרים?

זו השאלה שהעלה אנתוני דה מלו (בומבי, 1931 – ניו יורק, 1987), כומר ישועי שיצירותיו הן, פעמים רבות, תמלילי שיחות בהן הוא הפיץ את המיזוג המסוים שלו בין המסורות המזרחיות והמערביות, תמיד על מנת להזמין ההתעוררות. בטקסט “להתעורר” הוא מציע לנו להקשיב מהלב כדי להבין שאנחנו עצמנו הוא האושר אותו אנו מחפשים.

כדי להתעורר, הדבר הראשון שעלינו להבין הוא שאנחנו לא רוצים להתעורר.

כדי להיות מאושרים עלינו להניח להתנגדות שלנו לאושר. עם זאת, לא בכדי להתעורר ולא בכדי להיות מאושרים צריך לוותר על משהו. “כשאתה מוותר על משהו אתה קשור לדבר הזה לנצח. כשאתה נלחם במשהו, אתה קשור אליו לנצח. כל עוד תלחם נגדו אתה מעניק לו כוח. אתה מעניק לו בדיוק את המידה בה משתמשים כדי להילחם נגדו.”

הדרך היחידה לצאת ממעגל זה היא להתעלות: “היא להסתכל דרך הדבר. אל תוותר עליו, התבונן דרכו. הבן את הערך האמיתי שלו ולא תצטרך לוותר עליו; הוא פשוט ייפול מידייך, אבל כמובן, אם אתה לא תראה את זה, אם אתה מהופנט ותאמין שלא תהיה מאושר בלי דבר זה, או אחר, או זה שמעבר, אתה משועבד.” אין טעם לחיות את הוויתור כקורבן.

 

דה מלו מטלטל אותנו כשהוא אומר לנו ש”אנחנו שונאים את החדש” וכי “להקשיב זה להיות מוכן לראות את נפלאות העולם”.

יש אנשים שמתעוררים אחרי דרך ארוכה של סבל.

“חלקנו מתעוררים מהמציאות הקשה של החיים. אנו סובלים כל כך עד שאנחנו מתעוררים. בני אדם מועדים על החיים שוב ושוב. הם עדיין הולכים כמו סהרורים.” זו הדרך הנפוצה ביותר להגיע לגישה של פתיחות, להיות מוכנים לגלות משהו חדש. דה מלו אומר לנו: “כל מה שאני יכול לעשות זה לעזור לך לבטל. זה מה שהלמידה הרוחניות כוללת: ביטול, ביטול כמעט של כל מה שלימדו אותנו. נכונות להתעלם, כדי להקשיב.”

ואיך ללמוד להקשיב?

להתבונן תוך כדי הקשבה. אם אנו מקשיבים לבדוק את מחשבותינו, אנו יכולים לתפוס את התחושות הגופניות שעולות בנו מול דבריו של האחר. כאשר אנו שומעים מילים איתן אנו מסכימים, רגשותינו יהיו של שלום והרמוניה; כשאנחנו לא נסכים, הם יהיו של כעס, חוסר סבלנות, ומבוכה … ואז, נניח ש”אנחנו לא רוצים שום דבר חדש, במיוחד כשהוא מטריד, כשהוא מרמז על משהו חדש.” אם נקשיב ונקבל את דבריו של האחר מבלי להאמין להם, לסתור אותן עם מערכת האמונות שלנו, ונבקר אותם מתוך גישה פתוחה, נצעד צעד הראשון להתעוררות.

כדי לדעת היכן אנו שמים את אמונתנו, מספיק לראות מה קורה לנו, כיוון שאנו מאמינים בכל מה שקורה בחיינו, אחרת זה לא היה קורה. אם נשים לב לזה, נדהם מהאמונה שיש לנו. התפילה אינה השירה, התפילה היא ההקשבה.

תמונה 2

הקונפליקטים מתרחשים כשאנו רוצים שהדברים יהיו בדרך אחרת, אנו שוכחים כי הרצון הזה קושר אותנו לסבל.

עלינו ללמוד להישאר בשקט, לשחרר את הרצון לשלוט בנעשה סביבנו ולגלות שהדברים הם כפי שהם ללא קשר להתערבות שלנו. לעמוד בשקט זה להפסיק לעצור את מה שהחיים יכולים להציע לנו, זה להיות באמונה. בדרך זו ניצור את התנאים לזכור שכולם, כולם, כולם, לא רק שייכים לאותו מקור, אלא שאנחנו חלק מהמקור.

“פתיחות לאמת, בלי קשר לתוצאות, לא משנה לאן היא מובילה. זו אמונה.”  אנתוני דה מלו.