"אם שום דבר לא עזר לי עד עכשיו, אולי אני פשוט כזאת."
זאת מחשבה שהרבה נשים לא אומרות בקול.
היא מגיעה אחרי שנים של ניסיונות.
אחרי טיפולים.
אחרי ספרים.
אחרי סדנאות.
אחרי כל הפעמים שבהן אמרת לעצמך:
"הפעם זה ישתנה."
אבל אז מגיע עוד טריגר.
עוד ויכוח.
עוד רגע של לחץ.
ועוד פעם הגוף מגיב בדיוק כמו תמיד.
ואז מתחילים לתהות.
אולי אני לא מנסה מספיק.
אולי אני מקרה מורכב.
ואולי פשוט אי אפשר באמת להשתנות.
אם גם לך עברה המחשבה הזאת בראש, חשוב שתדעי משהו.
העובדה שהבנת על מה זה יושב, מתי והיכן הכל התחיל ועדיין לא השתנית, לא אומר שמשהו בך לא בסדר.
יכול להיות שפשוט ניסית ליצור שינוי במקום אחד, בזמן שהדבר שמפעיל אותך יושב במקום אחר לגמרי.
למה ההבנה לבדה לא משנה כלום
קחי רגע שחוזר אצלך שוב ושוב. לדוגמא מישהו לא עונה להודעה שלך, ותוך שנייה הבטן מתכווצת. את כבר יודעת למה. את יכולה אפילו להסביר את זה יפה. מאיפה זה בא, מתי זה התחיל, איזה חלק קטן בתוכך נבהל.
ובכל זאת, הבטן מתכווצת. ההסבר פשוט לא הגיע אליה.
זה כמו להחזיק ביד את כל המפה של למה את ככה, ועדיין להרגיש את הרגליים רועדות באותו רחוב חשוך. הראש יודע. הגוף לא קיבל את העדכון.
ד"ר ג'ו דיספנזה אומר את זה בלי לרכך: ״תובנה לא באמת משנה התנהגות.״ אפשר להבין את הסיפור שלך עד הסוף, לדעת בדיוק מי אשם ומאיפה הכל התחיל, ולקום למחרת בבוקר ולהגיב בדיוק כמו אתמול. כי האמונה המגבילה שמניעה אותך לא נמצאת במקום שבו את קוראת ספרים.
הבעיה היא לא שאת לא יודעת. הבעיה היא שההבנה נמצאת במקום אחד, והאמונה נמצאת במקום אחר.
ההבנה נמצאת בחלק המודע. האמונה יושבת בתת-מודע. ושני החלקים האלה לא מדברים את אותה שפה.
וזה לא דבר שולי. חוקרי מוח מעריכים שכ-95% מהפעילות שלנו רצה מתחת לסף המודעות. כלומר רוב מה שמניע אותך ביום יום נמצא בדיוק במקום שאליו ההבנה לא מגיעה.
אז למה אי אפשר פשוט להפסיק להאמין בזה
תחשבי על מחשבה שעברה לך פעם אחת בראש. היא באה, הלכה, ולא השאירה כלום.
עכשיו תחשבי על מחשבה שחוזרת אלייך כבר שנים. "אני לא מספיק טובה." "אם לא אעשה הכל בעצמי, הכל יתפרק." "אסור לי לאכזב."
מחשבה שחוזרת מספיק פעמים מפסיקה להרגיש כמו מחשבה. היא מתחילה להרגיש כמו עובדה פשוטה על החיים. וזאת בדיוק אמונה. לא משהו מסתורי. רק מחשבה שחזרת עליה כל כך הרבה פעמים, עד שהאמנת לה.
אבל יש כאן עוד חלק, וזה החלק שמשנה הכל. מחשבה כזאת אף פעם לא חוזרת לבד. בכל פעם שהיא עולה, היא מביאה איתה תחושה. קצת לחץ. קצת פחד. קצת אשמה.
זה כמו שיר שאת מכירה היטב. ברגע שהצליל הראשון מתנגן, הרגש כבר שם, עוד לפני שהספקת לחשוב עליו. את לא בוחרת אותו. הוא פשוט מגיע.
ככה בדיוק המחשבה והתחושה שלך. הן חזרו יחד כל כך הרבה פעמים, עד שנדבקו זו לזו. עכשיו הן זזות ביחד, אוטומטית, מהר יותר ממה שאת מספיקה לחשוב.
וכאן מתחילה הבעיה האמיתית. את יכולה לדעת בדיוק שהמחשבה לא נכונה. להסביר אותה, לנתח אותה, להבין מאיפה היא הגיעה. וזה לא יעזור. כי את לא מתווכחת עם משפט. את מתווכחת עם רפלקס.
וזאת גם הסיבה שזה לא נעלם מעצמו. זה לא שמשהו מהעבר עדיין אוחז בך. זאת לולאה שממשיכה לרוץ לבד, בלי שביקשת. בכל פעם שהמחשבה חוזרת, הגוף מייצר שוב את אותה תחושה, וזה שוב מאשר לך שזה נכון. ושוב. ושוב.
למה את לא "פשוט כזאת"
המחשבה הזאת, "אני פשוט כזאת", מרגישה כמו אמת. אבל היא לא נכונה. את לא נולדת ככה. המחשבה הזאת השתרשה בך בלי שבחרת בה..
ד"ר ברוס ליפטון, ביולוג תאים, מתאר תקופה שמתחילה עוד לפני הלידה ונמשכת בערך עד גיל שבע. בשנים האלה המוח של הילד פועל ברובו בגלי תטא, אותו מצב גלי מוח שמופיע אצל מבוגרים רגע לפני שינה. מצב פתוח, סופג, כמעט היפנוטי.
במצב של תטא אין סינון. הילדה לא שואלת אם מה שהיא קולטת נכון. היא פשוט סופגת. את הטון של ההורים, את מה שנאמר עליה, את מה שקרה כשבכתה ומה שקרה כשהצליחה.
ליפטון מעריך שעד 60% מהאמונות שאנחנו סופגים בילדות הן אמונות מגבילות. לא כי מישהו רצה בכך. ככה זה עבר.
כך שכשאת אומרת לעצמך "אני פשוט כזאת", את לא מתארת את מי שאת. את מתארת תגובה שנשתלה בך מזמן, לפני שהיה לך בכלל שם בשבילה.
למה כוח רצון, חשיבה חיובית ואפירמציות לא מחזיקים
כי כולם פונים לחלק הלא נכון.
החלטה, חשיבה חיובית ואפירמציה הן פעולות של החלק המודע. החלק שרוצה, שמתכנן, שמציב מטרות. אבל הוא אחראי רק על נתח קטן מהיום. רוב הזמן רצות התגובות והאמונות שיושבות עמוק יותר.
וכשהמודע והתת-מודע לא מסכימים, התת-מודע מנצח. כמעט תמיד. אפשר לחזור על "אני רגועה ובטוחה" אלף פעם, אבל אם בפנים יושבת טעינה ישנה של חוסר ביטחון, הגוף ימשיך להגיב מתוכה.
המודע
רוצה, מחליט, מציב מטרות. עובד חלק קטן מהיום. לומד מהר מהחלטה.
התת-מודע
מחזיק את האמונות, ההרגלים והטעינה הרגשית. עובד רוב היום. לא משתנה מהחלטה.
לכן את מתאמצת כל כך, ולכן זה כל כך מתיש. את מנסה לשנות בכוח רצון משהו ששוכן במקום שלא נפתח בכוח רצון.
מה באמת צריך לקרות כדי שמשהו ישתחרר
תפקיד התת-מודע הוא לשמור עלייך. לכן הוא שמרני. במצב רגיל הוא לא מאפשר לטעינה הישנה לזוז, כי מבחינתו היא חלק ממה שהחזיק אותך עד היום.
אבל יש מצב מוחי שבו השער הזה נפתח. כשמתקיים איזון בין שתי המיספרות המוח, מצב שנקרא Whole-Brain State, התת-מודע נעשה פתוח לעדכון. זה בדיוק הבסיס של שיטת PSYCH-K®, שפיתח רוברט ויליאמס.
וזה לא רעיון בלבד. מחקר qEEG שמיפה את פעילות המוח של 125 משתתפים, ופורסם בכתב העת השפיט NeuroConnections, מצא שאצל 98% מהנבדקים נוצר מצב המוח השלם הזה תוך דקות בלבד בעזרת השיטה. ד"ר ג'פרי פאנין, חוקר מוח, ליווה את העבודה הזאת.
ברוס ליפטון מתאר את PSYCH-K® כאחת השיטות החשובות, היעילות והמהירות ביותר לשינוי אמונות בתת-מודע שזמינות היום.
מהמקור · ד״ר ברוס ליפטון
ד״ר ברוס ליפטון, ביולוג תא ומחבר הספר "ביולוגיה של האמונה", על האמונות שמנהלות אותנו מתחת לסף המודעות.
במצב הזה אפשר לעדכן אמונה ישנה, ולהרגיע את הטעינה הרגשית שנצמדה אליה, מבלי להיאבק בה. לא בכוח. דרך פתיחה. זה ההבדל בין לדחוף דלת נעולה לבין לפתוח אותה במפתח הנכון.
ולמה אין צורך לחפור בעבר
כאן מגיעה ההפתעה. כדי לשחרר את הטעינה הישנה, לא חייבים לחזור ולשחזר את כל מה שקרה.
להפך. דיספנזה מסביר שכל פעם שאנחנו חוזרים לאירוע מתוך הרגש שלו, מספרים אותו שוב, חיים אותו שוב, אנחנו מחזקים בלי כוונה בדיוק את אותו מסלול שאנחנו רוצים לשחרר.
הזיכרון נשאר. מה שמשתנה הוא המטען הרגשי שנצמד אליו. זיכרון בלי המטען, במילים שלו, הופך לחוכמה.
לכן בעבודה על מה שתקוע, המוקד אינו לפרק שוב את הסיפור. המוקד הוא לשחרר את הרגש שנשאר בו, ולשנות את התפיסה שנבנתה סביבו. וכשהתפיסה משתנה, משתנה גם מה שהגוף עושה איתה. לא כי שכנעת את עצמך, אלא כי משהו עמוק יותר כבר לא צריך להגן על הישן.
שאלות נפוצות
כמה זמן לוקח לשנות אמונה מגבילה?
עדכון אמונה במצב של איזון בין שתי המיספרות המוח יכול לקרות תוך דקות. מחקר qEEG מצא שאצל 98% מהנבדקים נוצר מצב המוח הזה תוך דקות. עם זאת, אמונה היא פוטנציאל לשינוי, והתוצאה בחיים מתפתחת יחד עם הפעולה שבאה אחריה, לפעמים מיד ולפעמים לאורך ימים ושבועות.
אם אני מרגישה חרדה או אשמה ולא "אמונה", זה עדיין קשור?
כן, וזה לרוב הלב של העניין. אמונה היא לא רק משפט בראש, היא מחשבה שחזרה על עצמה עד שהתאחדה עם תחושה. לכן את לא מרגישה "אמונה", את מרגישה חרדה, אשמה, כעס או בדידות. העבודה היא לשחרר את התחושה שנדבקה למחשבה, לא רק להבין אותה.
אפשר לשנות בלי לחזור ולחפור באירוע שיצר את זה?
כן. שחרור של טעינה רגשית לא דורש לשחזר את האירוע או לספר אותו שוב. עובדים על מה שמופיע היום ועל התפיסה שנבנתה סביבו, לא על הסיפור עצמו. הזיכרון נשאר, המטען הרגשי שנצמד אליו נרגע.
מה ההבדל בין חשיבה חיובית לבין שינוי אמונה בתת-מודע?
חשיבה חיובית פונה למודע, החלק שאחראי על נתח קטן מהיום. אמונה מגבילה והטעינה הרגשית שמחוברת אליה יושבות בתת-מודע, שאחראי על כ-95% מהפעילות. כשהשניים מתנגשים התת-מודע מנצח, ולכן אפירמציה לבדה לרוב לא מחזיקה. שינוי אמיתי מצריך לגשת למקום שבו הדברים באמת יושבים.
אם הגעת עד לכאן, כנראה שכבר ניסית הרבה. וכנראה שחלק ממך עייף מלהבין עוד ועוד ולהרגיש שזה לא מספיק.
אבל זה לא שלא ניסית מספיק. פשוט עבדת מול החלק שמקשיב להחלטות, בזמן שהדבר שתקוע ישב במקום שמקשיב לדברים אחרים.
בעבודה שלי אני לא מתמקדת בלשכנע אותך מחדש, אלא בלשחרר את הרגש שנשאר תקוע ולפתוח לתפיסה הישנה מקום לזוז. ולפעמים זאת הפעם הראשונה מזה שנים שמשהו בפנים סוף סוף מרשה לעצמו להרפות.
להבנה מעמיקה של השיטה שמשנה אמונות ברמת התת-מודע, קראו את המדריך המלא ל-PSYCH-K.
אלונה בן ארי היא מטפלת ומורה מוסמכת לפראניק הילינג ו-PSYCH-K® Facilitator. הנציגה הבלעדית בישראל של ארגון פראניק הילינג העולמי. 13 שנות ניסיון בעבודה עם מאות מטופלים.