אלונה בן ארי
במשך שנים הייתי האדם האחרון שהייתם מצפים שיגיע לעולם הטיפול.
עבדתי בהייטק, גידלתי שלושה ילדים, חייתי בקצב מהיר, והמשכתי לתפקד גם בתקופות שבהן הגוף שלי ניסה להגיד לי שמשהו כבר לא עובד.
אצלי זה הופיע בעיקר דרך מיגרנות.
הייתי קמה בבוקר, שותה קפה, לוקחת שני אופטלגין וממשיכה ליום שלי.
לא עצרתי לשאול למה.
מבחינתי כאב היה משהו שצריך להעלים כדי שאוכל להמשיך.
עד שב־2011 עברנו לגור בהודו.
ושם, לכאורה במקרה, נחשפתי לפראניק הילינג.
בהתחלה עניין אותי דבר אחד בלבד:
האם אפשר לעשות משהו עם הכאב שלי שלא באמת נעלם בעזרת עוד כדור?
אבל ככל שלמדתי יותר, משהו בתפיסה שלי התחיל להשתנות.
התחלתי לשים לב שלא תמיד המיגרנות הופיעו "סתם".
לפעמים הן הגיעו בתקופות מסוימות.
אחרי מצבים מסוימים.
כשעברתי דברים רגשיים מסוימים.
והתחלתי לשאול שאלה שלא שאלתי קודם:
מה אם הגוף שלי לא באמת פועל נגדי?
משם התחיל המסע המקצועי שלי
רציתי להבין את הקשר הזה לעומק.
לא רק עבור עצמי.
רציתי להבין למה שני אנשים יכולים לעבור אירוע דומה ולהגיב אליו אחרת לגמרי.
למה לפעמים אנחנו יודעות בשכל שהכול בסדר, אבל הגוף עדיין דרוך.
למה אפשר לזהות דפוס במשך שנים ועדיין לחזור אליו ברגע האמת.
ולמה יש חוויות שכבר מזמן הסתיימו, אבל משהו בתוכנו עדיין מגיב אליהן כאילו הן קורות עכשיו.
במהלך השנים למדתי ועבדתי עם שיטות שונות מתחומי הגוף־נפש, התודעה והאנרגיה.
אבל ככל שהעמקתי, הבנתי שאין עבורי באמת הפרדה בין כל העולמות האלה.
המחשבות שלנו משפיעות על הרגש.
הרגש משפיע על הגוף.
הגוף משפיע על הדרך שבה אנחנו מגיבות.
ומתחת לכל אלה יכולים לפעול אמונות, זיכרונות ודפוסים שאנחנו בכלל לא מודעות אליהם.
ומבחינתי, לכל המערכת הזאת יש גם רובד אנרגטי.
היום אני לא מחפשת רק "למה"
אחת התובנות המשמעותיות ביותר שלי במהלך השנים הייתה שהבנה היא חשובה, אבל היא לא תמיד מספיקה.
אפשר להבין בדיוק מאיפה מגיע הפחד.
לדעת למה אני מרצה.
להבין למה אני מגיבה ככה בזוגיות.
לדעת איזו חוויה מהעבר משפיעה עליי עד היום.
ועדיין…
ברגע האמת הגוף מתכווץ.
אותה מחשבה עולה.
אותה תגובה מופיעה.
אותו דפוס חוזר.
וזה בדיוק המקום שבו אני עובדת היום.
לא רק להבין מה קרה.
אלא לבדוק:
מה מתוך זה עדיין פעיל עכשיו?
איזו אמונה עדיין מנהלת אותך?
איזה מטען רגשי עדיין מחובר לחוויה?
מה הגוף עדיין למד לצפות שיקרה?
ומה צריך להשתנות כדי שלא תצטרכי להמשיך להגיב מהעבר גם כשהחיים כבר השתנו?
איך אני עובדת היום
בעבודה שלי אני משלבת בעיקר שתי שיטות מרכזיות:
PSYCH-K®
עבודה עם אמונות, תגובות ודפוסים תת־מודעים.
באמצעות התהליך אנחנו יכולות לזהות אמונות שאולי נוצרו לפני שנים ועדיין משפיעות היום על הדרך שבה את חושבת, מרגישה ופועלת.
בנוסף, בתוך PSYCH-K® קיימת עבודה שנקראת Transform the Perception of Stress, שמאפשרת לעבוד עם האופן שבו חוויות מהעבר עדיין מעוררות תגובת סטרס בהווה.
ו־פראניק הילינג,
שבאמצעותו אני עובדת עם הרובד האנרגטי ועם עומסים שהצטברו סביב חוויות, רגשות ומצבים לאורך השנים.
שתי השיטות מאפשרות לי להסתכל על האדם כמערכת אחת:
גוף.
רגש.
מחשבה.
אנרגיה.
ולבדוק מה מחזיק את הדפוס במקום שבו הוא נמצא.
העבר חשוב. אבל הוא לא היעד.
אני כן מדברת על העבר. אבל לא מקבעת אותו ובטח שאני לא רוצה להשאיר אותך תקועה בו
לפעמים חשוב להבין מה קרה.
לפעמים צריך לזהות איפה נוצרה אמונה.
לפעמים אירוע מהעבר הוא בדיוק המפתח להבנת מה שקורה היום.
אבל מבחינתי:
העבר הוא מידע. הוא לא היעד.
אני לא רוצה שנבלה שוב ושוב בתוך אותו סיפור רק כדי להבין אותו עוד קצת.
השיחה משמשת אותנו כדי לזהות.
העבודה נועדה ליצור שינוי.
וזה אולי הדבר שהכי חשוב לי שתדעי
אני לא חושבת שאת צריכה "לתקן את עצמך".
אבל יכול להיות שיש בתוכך דפוסים, אמונות ותגובות שכבר לא משרתים אותך.
גם לא ללמוד לחשוב חיובי כל הזמן.
ולא לשכנע את עצמך שמשהו לא מפריע לך כשהוא כן.
הרבה פעמים מה שאנחנו קוראות לו "בעיה" הוא פשוט מנגנון שנוצר מסיבה כלשהי.
אמונה שניסתה להגן עלייך.
תגובה שלמדה להיות אוטומטית.
דרך שבה הגוף והמערכת שלך למדו להתמודד.
אבל מה שהיה נכון עבורך פעם לא חייב להמשיך לנהל אותך היום.
וזאת מבחינתי מהות העבודה:
לא להילחם בעצמך.
אלא להבין מה עדיין פועל שם, ולעזור למערכת להשתנות.
קצת עליי מקצועית
אני מטפלת מאז 2012, מלמדת ומלווה אנשים בתהליכי גוף־נפש ואנרגיה.
אני מורה לפראניק הילינג, הנציגה הבלעדית בישראל של הארגון העולמי לפראניק הילינג, ו־PSYCH-K® Facilitator.
במהלך השנים טיפלתי ולימדתי מאות נשים וגברים, פיתחתי תוכניות דיגיטליות וסדנאות, וליוויתי אנשים שרצו להבין טוב יותר את הקשר שבין מה שהם עוברים בפנים לבין מה שהם חווים בחיים ובגוף.
העבודה שלי הוצגה גם פעמיים במגזין "לאשה".
אבל מעבר לכל הכשרות והתארים, הדבר שהכי משפיע על הדרך שבה אני עובדת הוא הסקרנות שלא עזבה אותי מאז אותן מיגרנות בהודו:
מה באמת מחזיק אותנו במקום מסוים, גם כשהראש כבר רוצה להתקדם?
והשאלה שמגיעה מיד אחריה:
מה יכול לעזור לנו סוף סוף לשנות את זה?
אולי הגעת לכאן כי…
את כבר מבינה הרבה על עצמך, אבל עדיין חוזרת לאותו דפוס.
את יודעת שאין באמת סכנה, אבל הגוף נשאר דרוך.
משהו שקרה מזמן עדיין מצליח להפעיל אותך היום.
או שאת פשוט מרגישה שהגיע הזמן להפסיק רק להבין למה, ולהתחיל לשנות את מה שעדיין מחזיק אותך שם.
אם את מזהה את עצמך בחלק מהדברים האלה, זה בדיוק המקום שממנו אנחנו יכולות להתחיל ליצור יחד את השינוי שאת רוצה לעצמך.