למה אני תמיד רואה את הרע? המסנן במוח שגורם לביקורת אחת למחוק תשע מחמאות

בעלך אמר לך עשרה דברים.

תשעה מהם היו טובים.

אחד היה ביקורת קטנה.

ודווקא המשפט הזה נשאר איתך.

הרצת אותו שוב ושוב בראש.

בזמן שסידרת את המטבח.

במקלחת.

כשנכנסת למיטה.

לפעמים אפילו למחרת הוא עוד היה שם.

ומה עם תשעת הדברים הטובים שהוא אמר?

נשכחו רגע אחרי שנאמרו.

לא כי הם לא היו משמעותיים.

ולא כי את "שלילית".

אלא כי המוח שלך לא נותן לכל מה שקורה סביבך את אותו משקל.

והסיבה לזה הרבה יותר מעניינת ממה שנדמה.

המוח שלך חייב לבחור מה ייכנס פנימה

תארי לעצמך שבכל רגע היית מודעת באותה עוצמה לכל מה שקורה סביבך.

לרעש של המזגן.

לתחושה של הבגד על העור.

לקולות מהרחוב.

להבעה של מי שיושב מולך.

לכל מילה בשיחה.

לכל מחשבה שעוברת.

לכל תחושה קטנה בגוף.

זה היה בלתי אפשרי.

המוח שלנו מקבל כל הזמן כמות עצומה של מידע, ולכן הוא חייב לעשות סינון.

אחד המנגנונים שמעורבים בתהליכי ערנות, קשב ומיקוד הוא מערכת ההפעלה הרשתית (RAS, Reticular Activating System), רשת עצבית בגזע המוח שמשתתפת בוויסות הערנות והקשב. חשוב לדייק: מערכת ההפעלה הרשתית אינה "מסנן יחיד" שמחליט לבדו מה נראה ומה לא. הקשב שלנו נוצר משילוב של כמה מערכות מוחיות. אבל אפשר להשתמש בה כדי להבין רעיון חשוב מאוד: המוח לא נותן לכל גירוי סביבנו אותה עדיפות.

הוא כל הזמן שואל, בלי שנרגיש:

מה חשוב עכשיו?

למה צריך לשים לב?

מה רלוונטי עבורי?

ומה שלא מקבל עדיפות…

יכול פשוט להישאר ברקע.

עכשיו תחשבי מה קורה כשיש בתוכך אמונה ישנה

נניח שבתת המודע שלך יושבת אמונה:

"אני לא מספיק טובה."

את לא בהכרח מסתובבת כל היום ואומרת לעצמך את המשפט הזה.

יכול להיות שאת בכלל לא מודעת לכך שהוא שם.

אבל אם זו אמונה שהמערכת מכירה היטב, מידע שמתאים לה יכול לקבל אצלך הרבה יותר תשומת לב.

תשע מחמאות?

נעים לשמוע.

אבל ביקורת אחת?

משהו בפנים מתעורר מיד.

רגע. לזה צריך לשים לב.

המשפט נשאר.

הוא מקבל עוד ועוד מקום.

ואחרי שעה הוא כבר מרגיש הרבה יותר משמעותי מכל מה שנאמר לפניו.

לא משום שהוא בהכרח נכון יותר.

אלא משום שהוא התחבר למשהו שהמערכת כבר מכירה.

וזה בדיוק המקום שבו המסנן הופך למשהו הרבה יותר משמעותי מסתם מנגנון קשב.

האמונה מתחילה לייצר לעצמה "הוכחות"

אם אני כבר מאמינה שאני לא מספיק טובה, אני אהיה רגישה במיוחד לרגעים שבהם מישהו מבקר אותי.

לטעות שעשיתי.

למבט קצת קריר.

למישהי שלא חזרה אליי.

למשהו שלא הצליח.

וכל אחד מהרגעים האלה יכול להפוך לעוד הוכחה:

"הנה. ידעתי."

אבל כאן נוצר מעגל.

שוב.

ושוב.

ושוב.

עד שבשלב מסוים אני כבר לא אומרת:

"יש בי אמונה שאני לא מספיק טובה."

אני אומרת:

"אני פשוט יודעת שאני לא מספיק טובה."

כי מבחינתי…

המציאות מוכיחה את זה כל הזמן.

רק שאני לא תמיד רואה את כל שאר המידע שהמציאות מציעה לי באותה עוצמה.

וזה בדיוק המקום שבו "תחשבי חיובי" מפספס

מישהי אומרת לך:

"תסתכלי על כל הדברים הטובים."

ואת באמת מנסה.

את מזכירה לעצמך במה הצלחת.

כותבת על מה את מודה.

אומרת לעצמך:

"אני טובה."

"אני ראויה."

"אני מספיק."

ולפעמים זה אפילו מרגיש טוב.

אבל אז מגיעה הערה אחת.

והמערכת הישנה נדלקת שוב.

כי יש הבדל בין משפט שאנחנו אומרות לעצמנו במודע…
לבין אמונה שהפכה במשך השנים לחלק מהאופן שבו אנחנו מפרשות את המציאות.

אם אני אומרת לעצמי:

"אני מספיק טובה"

אבל בתת המודע עדיין יושבת אמונה:

"אני אף פעם לא מספיק טובה"

אני יכולה לנסות בכוח להסתכל על תשעת הדברים הטובים.

אבל הדבר האחד שמתאים לאמונה הישנה עדיין עלול לקבל את הזרקור.

לכן בעיניי השאלה המעניינת היא לא:

"איך אני מכריחה את עצמי להתמקד בטוב?"

אלא:

"מה בתוכי ממשיך לחפש דווקא את ההוכחות שמשהו בי לא מספיק?"

זו כבר שאלה אחרת לגמרי.

אנחנו לא רואות רק את המציאות. אנחנו רואות אותה דרך מה שכבר קיים בתוכנו

המציאות שסביבנו מכילה הרבה מאוד מידע.

אבל אנחנו לא פוגשות את כל המידע באותה צורה.

האמונות שלנו.

החוויות שעברנו.

הדפוסים שנוצרו.

מה שלמדנו לצפות לו.

כל אלה משפיעים על מה מושך את תשומת הלב שלנו ועל המשמעות שאנחנו נותנות למה שקורה.

זה לא אומר שאנחנו "ממציאות" את המציאות.

וזה גם לא אומר שכל דבר שקורה לנו נוצר בגלל אמונה כלשהי.

וזו בדיוק הסיבה שאפשר לשנות עבודה.

זוגיות.

עיר.

אנשים.

ועדיין למצוא את עצמנו שוב ושוב עם אותה התחושה:

"לא מעריכים אותי."

"אני לא מספיק."

"אני תמיד נשארת לבד."

"משהו בי לא בסדר."

לפעמים התפאורה משתנה.

אבל המסנן נשאר אותו מסנן.

אז אולי לא צריך להילחם במסנן

המטרה אינה לגרום לעצמך לראות רק טוב.

אני גם לא חושבת שנכון להתעלם מביקורת, מכאב או מדברים שלא עובדים.

אם מישהו פגע בך, חשוב לראות את זה.

אם יש משהו שאת צריכה לשנות, חשוב לדעת את זה.

המטרה היא אחרת:

להצליח לראות את התמונה כולה.

שהערה אחת לא תמחק תשע מחמאות.

שטעות אחת לא תהפוך להוכחה שאת כישלון.

שמישהו שלא ענה לך לא יהפוך מיד להוכחה שאת לא חשובה.

ושאירוע אחד לא יספר לך מי את.

ולפעמים כדי שזה יקרה, לא מספיק לעבוד על מה שאת מנסה לחשוב עכשיו.

צריך לבדוק גם את האמונה שמכוונת את תשומת הלב מלכתחילה.

וכאן נכנסת העבודה עם תת המודע

בעבודה שלי עם PSYCH-K® אני לא מנסה לכסות אמונה ישנה במשפט יפה יותר.

אנחנו בודקות איזו אמונה פועלת מתחת לפני השטח וממשיכה להשפיע על הדרך שבה את רואה, מפרשת ומגיבה למה שקורה.

לצד זה אני משלבת פראניק הילינג ועבודה עם מערכת האנרגיה.

המטרה אינה לגרום לך לשכנע את עצמך שהכול נפלא.

אלא ליצור שינוי במקום העמוק יותר שממנו את פוגשת את המציאות.

כי כשהאמונה משתנה…

את לא צריכה להזכיר לעצמך בכוח לשים לב לתשעת הדברים הטובים.

פתאום גם הם מתחילים לקבל מקום.

לא משום שהעולם השתנה בן לילה.

אלא משום שהמערכת שלך כבר לא מחפשת באותה עוצמה הוכחה לסיפור הישן.

שאלות נפוצות

למה אני תמיד זוכרת דווקא את הדברים הרעים?

הקשב שלנו בררני. המוח אינו מעבד את כל המידע סביבנו באותה עוצמה, והוא נותן עדיפות למה שנתפס כרלוונטי, חשוב או מאיים. מערכות ערנות וקשב, שבהן מעורבת גם מערכת ההפעלה הרשתית (RAS), פועלות יחד כדי לאפשר לנו להתמקד בחלק קטן מתוך שטף המידע שמגיע אלינו.

מה זו מערכת ההפעלה הרשתית?

מערכת ההפעלה הרשתית (RAS, Reticular Activating System) היא מערכת עצבית הקשורה בין היתר לערנות, עוררות, קשב ויכולת להתמקד. היא אינה "פילטר מחשבות" יחיד, אבל היא חלק ממערכות רחבות יותר שעוזרות למוח לקבוע למה להפנות קשב ומה להשאיר ברקע.

למה ביקורת אחת יכולה להשפיע עליי יותר מעשר מחמאות?

אחד ההסברים האפשריים הוא שהביקורת מתחברת למשהו שכבר רגיש או משמעותי עבורך. אם למשל קיימת אמונה עמוקה של "אני לא מספיק טובה", מידע שמתאים לאמונה הזאת עשוי לקבל יותר תשומת לב ומשמעות ממידע שאינו מתאים לה.

למה חשיבה חיובית לא תמיד משנה את זה?

כי אפשר לחשוב מחשבה חיובית במודע ובאותו זמן להמשיך להחזיק אמונות ודפוסים עמוקים יותר שמשפיעים על הדרך שבה אנחנו מפרשות את המציאות. לכן ניסיון "לראות רק את הטוב" לא בהכרח משנה את המסנן עצמו.

האם אפשר לשנות אמונות בתת המודע?

אמונות ודפוסי חשיבה יכולים להשתנות. בעבודה שלי אני משתמשת ב-PSYCH-K® ככלי לעבודה עם אמונות בתת המודע ומשלבת אותה עם פראניק הילינג ועבודה עם מערכת האנרגיה.

ובפעם הבאה שמשפט אחד ייתקע לך בראש…

והוא יתנגן שוב ושוב הרבה אחרי שהשיחה כבר הסתיימה,

תזכרי איך הכול התחיל.

בעלך אמר עשרה דברים.

תשעה מהם היו טובים.

אחד היה ביקורת.

תשעת הדברים הטובים נשכחו רגע אחרי שנאמרו.

והאחד נשאר.

לא בהכרח משום שהוא היה המשפט הכי חשוב.

ולא בהכרח משום שהוא היה המשפט הכי נכון.

יכול להיות שהוא פשוט עבר בדיוק דרך המסנן שהמערכת שלך כבר מחזיקה.

ואולי…

במקום לכעוס על עצמך שאת "תמיד מתמקדת ברע",

מעניין יותר לשאול:

מה המסנן שלי כבר מצפה למצוא?

כי ברגע שמתחילים לשנות את מה שמכוון את המסנן…

אפשר להתחיל לראות דברים שהיו שם כל הזמן.