למה אני עדיין מגיבה ככה? מה באמת מפעיל אותנו מתחת לפני השטח

לפעמים את יודעת בדיוק מה קורה לך.

את יודעת שהפחד לא תמיד הגיוני.

את יודעת שלא כל ביקורת אומרת שאת לא מספיק טובה.

את יודעת שאת כבר לא נמצאת באותו מקום שהיית בו פעם.

את אפילו יודעת איך היית רוצה להגיב אחרת.

ובכל זאת, ברגע האמת משהו בתוכך מגיב לפני שההיגיון מספיק להיכנס לתמונה.

הגוף נדרך.

המחשבות מתחילות לרוץ.

החרדה עולה.

את שוב מחפשת אישור שהכול בסדר.

או מוצאת את עצמך עושה בדיוק את הדבר שכבר הבטחת לעצמך שלא תעשי יותר.

ואז מגיעה השאלה:

אם אני כבר מבינה כל כך הרבה על עצמי, למה זה עדיין קורה לי?

אחת הסיבות היא שלא כל מה שמפעיל אותנו נמצא במחשבות המודעות שלנו.

לאורך החיים אנחנו צוברות אמונות, זיכרונות, אסוציאציות ודפוסי תגובה.

חלקם נוצרים מתוך דברים שאמרו לנו.

חלקם מתוך חוויות שעברנו.

וחלקם מתוך מה שראינו, ספגנו ולמדנו מהאנשים שסביבנו.

לכן יכול להיות שהיום את חושבת משהו אחד, אבל ברגע מסוים משהו עמוק יותר בתוכך עדיין מגיב לפי מה שהוא למד פעם.

וזה בדיוק המקום שבו אני עובדת.

לא כל מה שלמדנו נאמר לנו במילים

כשאנחנו חושבות על אמונות שנוצרו בילדות, קל לדמיין שמישהו אמר לנו משפט מסוים שוב ושוב.

אבל הרבה מהדברים שאנחנו לומדות על עצמנו ועל העולם בכלל לא נאמרים בצורה ישירה.

ילדה יכולה לגדול בבית שבו לכאורה לא קרה שום דבר דרמטי, ובכל זאת ללמוד המון.

היא יכולה ללמוד שצריך להיות חזקה ולא להראות חולשה.

שבשביל להרוויח כסף צריך לעבוד קשה.

שאם היא לא תהיה כל הזמן עם היד על הדופק, משהו עלול להשתבש.

שכל קשר טוב סופו להיגמר.

שאי אפשר באמת לסמוך על אנשים.

או שכדי להיות אהובה היא צריכה להתאים את עצמה לאחרים.

ואף אחד לא חייב לומר לה את המשפטים האלה.

היא יכולה ללמוד אותם מתוך מה שהיא רואה.

מתוך הדרך שבה ההורים שלה חיים.

מתוך מה שמפחיד אותם.

מתוך האופן שבו הם מגיבים כשמשהו משתבש.

מתוך היחסים בבית.

מתוך מה שמותר לדבר עליו.

ומתוך הדברים שאף אחד לא מדבר עליהם בכלל.

ולפעמים האמונות האלה ממשיכות לפעול הרבה אחרי שכבר הפסקנו לחשוב עליהן במודע.

ולפעמים זה אפילו לא התחיל אצלנו

כשאנחנו מנסות להבין מאיפה הגיע פחד מסוים או למה דפוס מסוים חוזר בחיים שלנו, באופן טבעי אנחנו מחפשות את התשובה בסיפור האישי שלנו.

מה קרה לי?

מתי זה התחיל?

איזו חוויה גרמה לי להרגיש ככה?

אבל לפעמים כדאי להרחיב קצת את המבט.

כי אנחנו לא גדלות בחלל ריק.

אנחנו גדלות בתוך משפחה.

והחוויות שההורים שלנו עברו יכולות להשפיע גם על הדרך שבה הם מגדלים אותנו ועל מה שאנחנו לומדות מהם על החיים.

אמא שחוותה אובדן משמעותי יכולה להפוך לחרדה מאוד לילדים שלה.

אבא שגדל במחסור יכול להעביר לילדים שלו את התחושה שכסף אף פעם לא מגיע בקלות ושבשביל להרוויח צריך לעבוד קשה.

הורים שחוו הרבה חוסר יציבות יכולים לגדל ילדים בבית שבו כל הזמן נערכים למה שעלול להשתבש.

ומי שגדלה בבית שבו מערכות יחסים הסתיימו שוב ושוב יכולה ללמוד שכל קשר טוב סופו להיגמר.

אף אחד לא חייב לומר את זה במילים.

הילדה לומדת מתוך החיים עצמם.

מתוך הדברים שההורים שלה מפחדים מהם.

מתוך הדרך שבה הם מגיבים.

מתוך מה שהם עושים כשהם לחוצים.

ומתוך האווירה בבית.

כך לפעמים אנחנו יכולות לשאת בתוכנו פחד או אמונה שאנחנו חוות כ"שלנו", למרות שהשורשים שלהם התחילו עוד לפני שידענו בכלל להגדיר אותם.

המחקר על טראומה בין-דורית מצביע על כך שחוויות קשות שעברו הורים יכולות להשפיע גם על הדור הבא דרך דפוסי הורות, יחסים, סביבה משפחתית ומערכות הקשורות לתגובת סטרס. נחקרים גם מנגנונים אפיגנטיים, אבל לא נכון לומר שזיכרון או אמונה מסוימים פשוט "עוברים ב-DNA".

מבחינתי, הנקודה החשובה היא פשוטה:

לפעמים הפחד מרגיש גדול יותר ממה שקורה עכשיו

אולי את מכירה את זה.

משהו קטן קורה.

מישהו לא עונה להודעה.

את מרגישה תחושה מוזרה בגוף.

מישהו מעיר לך משהו.

בן הזוג נשמע קצת מרוחק.

ופתאום עולה תגובה גדולה.

המחשבות מתחילות לרוץ.

הגוף נדרך.

את כבר מדמיינת מה יכול לקרות.

ולפעמים אפילו את בעצמך לא מבינה למה הדבר הזה משפיע עלייך כל כך.

כי יכול להיות שהתגובה שלך לא קשורה רק למה שקורה עכשיו.

אולי המצב הנוכחי נוגע במשהו שכבר מוכר למערכת שלך.

פחד ישן.

חוויה קודמת.

אמונה שנוצרה לפני שנים.

או דפוס שלמדת בתוך המשפחה.

וכשזה קורה, לא תמיד מספיק לומר לעצמך:

"זה לא הגיוני."

"אני מגזימה."

"אין שום סיבה שאני ארגיש ככה."

כי החלק שמגיב כרגע לא בהכרח פועל מתוך ההיגיון של ההווה.

אז איך אני עובדת עם תת-המודע?

אחת השיטות המרכזיות שאני משתמשת בהן היא PSYCH-K®.

מה שאני אוהבת בשיטה הזאת הוא שהיא מאוד ממוקדת.

אנחנו לא חייבות להתחיל מלנסות להבין במשך שעות מאיפה הכול הגיע.

אנחנו מתחילות מהחיים שלך עכשיו.

מה מפריע לך היום?

מה חוזר שוב ושוב?

מה היית רוצה להרגיש, לחשוב או לעשות אחרת?

זה יכול להיות פחד.

חרדה.

חוסר ביטחון.

צורך בשליטה.

קושי להציב גבולות.

קושי לסמוך.

דפוס שחוזר בזוגיות.

תגובה שחוזרת מול הילדים.

או תחושה כללית שמשהו מחזיק אותך, למרות שאת כבר מאוד רוצה להתקדם.

משם אנחנו מתחילות לעבוד.

מבדק השריר עוזר לנו לבדוק ולא רק לנחש

אחד הכלים המרכזיים ב-PSYCH-K® הוא מבדק השריר.

בתוך השיטה, אנחנו משתמשות בתגובה של השריר כדי לקבל אינדיקציה לגבי האופן שבו התת-מודע מגיב לאמונה מסוימת.

נניח שאת אומרת:

"אני סומכת על עצמי."

יכול להיות שאת מאוד רוצה להאמין בזה.

יכול להיות שאפילו מבחינה הגיונית את יודעת שיש לך כל סיבה לסמוך על עצמך.

אבל השאלה היא מה קורה ברמה האוטומטית.

האם זו באמת האמונה שפועלת בתוכך?

באמצעות מבדק השריר אנחנו יכולות לבדוק את התגובה לאמונה שאנחנו רוצות לעבוד איתה.

אנחנו גם בודקות, כחלק מהפרוטוקול של השיטה, אם נכון ומתאים לבצע את השינוי עכשיו.

זה אחד הדברים שאני אוהבת ב-PSYCH-K®.

לא רק להבין איזו אמונה קיימת, אלא גם לשנות אותה

אחרי שאנחנו מגדירות את האמונה שאנחנו רוצות לעבוד איתה, אנחנו עושות תהליך שנקרא Balance.

ב-PSYCH-K® התהליך נועד ליצור מצב שנקרא Whole-Brain State, מצב של תקשורת מאוזנת יותר בין שתי ההמיספרות של המוח.

ולמה זה חשוב?

וזה הבדל משמעותי מבחינתי.

אני לא רוצה שתשבי ותחזרי מאה פעמים:

"אני בטוחה."

"אני ראויה."

"אני סומכת על עצמי."

ותקווי שבסוף זה ירגיש אמיתי.

המטרה היא לעבוד עם האמונה במקום שבו היא פועלת באופן אוטומטי.

ואחרי תהליך ה-Balance אנחנו חוזרות ובודקות שוב את אותה אמונה.

כלומר, בתוך העבודה עצמה יש לנו לפני ואחרי.

לא רק תחושה של:

"נראה לי שעבדנו על זה."

אבל לפעמים זו בכלל לא אמונה

לפעמים מה שממשיך להפעיל אותנו הוא אירוע.

משהו שקרה לפני שנים.

פרידה.

דחייה.

תאונה.

רגע שבו הרגשת חסרת אונים.

תקופה שבה פחדת מאוד.

אירוע בילדות.

או אפילו משהו שאת היום בכלל לא מגדירה כ"טראומה".

האירוע הסתיים.

החיים המשיכו.

אולי את כמעט לא חושבת עליו יותר.

אבל יכול להיות שהסטרס שהיה מחובר אליו עדיין לא השתחרר לחלוטין.

ואז, שנים אחר כך, קורה משהו אחר לגמרי שנוגע באותה נקודה.

ופתאום התגובה גדולה.

ואת לא מבינה למה.

ב-PSYCH-K® אפשר לעבוד גם עם תפיסת הסטרס שמחוברת לאירועים מהעבר.

המטרה היא לא למחוק את הזיכרון.

לא לשכנע אותך שמה שקרה לא היה נורא.

ולא להפוך חוויה קשה לחוויה טובה.

האירוע נשאר חלק מהסיפור שלך.

אבל אנחנו יכולות לעבוד עם הסטרס שעדיין מחובר אליו ועם הדרך שבה המערכת ממשיכה להגיב אליו היום.

ומה אם אני בכלל לא יודעת מאיפה זה הגיע?

את לא חייבת לדעת.

וזו נקודה מאוד חשובה מבחינתי.

הרבה פעמים אנחנו חושבות שאם רק נצליח להבין בדיוק מאיפה משהו הגיע, נוכל סוף סוף להשתחרר ממנו.

אז אנחנו מתחילות לחפש.

מה קרה לי בילדות?

איזה אירוע יצר את זה?

האם זה קשור לאמא שלי?

לאבא שלי?

לזוגיות קודמת?

למשהו שקרה במשפחה?

לפעמים אנחנו מוצאות תשובה ברורה.

אבל לא תמיד.

ולפעמים החיפוש עצמו הופך לעוד ניסיון לפתור את עצמנו דרך הראש.

בעבודה שלי אנחנו לא חייבות למצוא סיפור מושלם שמסביר הכול לפני שאפשר להתחיל לעבוד.

אנחנו יכולות להתחיל ממה שקורה לך עכשיו.

מה מפעיל אותך?

מה חוזר?

ומה היית רוצה לחוות במקום?

לפעמים תוך כדי העבודה מתגלה גם הקשר לעבר.

ולפעמים הוא לא חייב להתגלות כדי שאפשר יהיה לעבוד.

כי להבין זה חשוב. אבל לפעמים זה לא מספיק

אני פוגשת הרבה נשים שכבר עשו עבודה עמוקה עם עצמן.

הן קראו.

למדו.

הלכו לטיפול.

הקשיבו לפודקאסטים.

הן יודעות לזהות את הדפוסים שלהן.

לפעמים הן אפילו יודעות בדיוק מאיפה הם הגיעו.

אבל ברגע האמת,

הגוף עדיין נדרך.

החרדה עדיין עולה.

הן עדיין לוקחות ביקורת קשה.

עדיין חוששות שמשהו רע יקרה.

עדיין מתקשות להציב גבול.

עדיין מוצאות את עצמן בתוך אותה תגובה מוכרת.

וזה לא אומר שההבנה לא הייתה חשובה.

היא חשובה מאוד.

אבל יש הבדל בין:

לדעת מאיפה הדפוס הגיע

לבין:

לשנות את מה שממשיך להפעיל אותו.

וזה המקום שבו אני רוצה לעבוד איתך.

לא רק עם הסיפור שאת כבר יודעת לספר על עצמך.

אלא גם עם האמונות, הסטרס והתגובות שממשיכים לפעול מתחת לפני השטח.

כי בסופו של דבר, המטרה שלי היא לא שתצאי מהטיפול עם עוד הסבר טוב על עצמך.

כי כשמשהו כזה משתחרר, את כבר לא צריכה להיאבק בעצמך בכל פעם מחדש.

פתאום מגיע מצב שפעם היה מדליק אותך, ואת פשוט נשארת רגועה. לא כי התאמצת, אלא כי משהו בפנים כבר לא מחזיק את זה.

אם יש משהו שאת מרגישה שאת כבר הרבה זמן מנסה לשנות, חרדה, פחד, תחושת תקיעות, תגובה מסוימת או דפוס שחוזר שוב ושוב, אפשר לבדוק יחד מה נכון לעבוד איתו ואיך.

הרבה מהנשים שמגיעות אליי כבר ניסו כמעט הכל, ומופתעות לגלות כמה שינוי אפשר להרגיש כבר בתהליך אחד.

שאלות נפוצות

למה אני עדיין מגיבה ככה גם כשאני מבינה למה?

כי לא כל מה שמפעיל אותנו נמצא במחשבה המודעת. לאורך החיים נצברות אמונות, תגובות וחוויות שמוחזקות בתת-מודע, וברגע האמת החלק הזה יכול להגיב לפי מה שהוא למד פעם, עוד לפני שההיגיון של ההווה מספיק להיכנס.

מה זה מבדק שריר ב-PSYCH-K?

מבדק השריר הוא כלי בתוך PSYCH-K שמשמש כדי לקבל אינדיקציה לגבי האופן שבו התת-מודע מגיב לאמונה מסוימת. אומרים משפט אמונה ובודקים את תגובת הגוף, וכך אפשר לבדוק את האמונה לפני ואחרי התהליך, ולבדוק גם אם נכון ומתאים לבצע את השינוי עכשיו.

מה זה Whole-Brain State?

Whole-Brain State הוא מצב של תקשורת מאוזנת יותר בין שתי ההמיספרות של המוח, שנוצר בתהליך ה-Balance של PSYCH-K. לפי המודל, המצב הזה נועד להפחית את ההתנגדות האוטומטית של תת-המודע לשינוי, כדי לעבוד על הטמעת אמונה חדשה ולא רק לנסות לשכנע את עצמנו לחשוב אחרת.

אני חייבת לדעת מאיפה הדפוס הגיע כדי לשנות אותו?

לא. אפשר להתחיל מהמקום שבו את נמצאת עכשיו, ממה שמפעיל אותך ומה שחוזר, בלי למצוא קודם סיפור מושלם שמסביר הכול. לפעמים הקשר לעבר מתגלה תוך כדי העבודה, ולפעמים הוא לא חייב להתגלות כדי שאפשר יהיה לעבוד.

אלונה בן ארי מלווה נשים שמתמודדות עם חרדה, סטרס ותחושת תקיעות, דרך עבודה עם מערכת האנרגיה והתת-מודע בשיטות פראניק הילינג ו-PSYCH-K®. מטפלת ומורה מוסמכת והנציגה הבלעדית בישראל של ארגון פראניק הילינג העולמי, עם 14 שנות ניסיון וליווי מאות מטופלים. קראו עוד עליי ←